עבד אללה סרחאן נ' בני נטופה מילניום (1998) מע"מ ואח'

החלטה

בפניי בקשת הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת") לביטול פסק דין מיום 13/4/10, אשר ניתן נגדה בהיעדר התייצבות לישיבת ההוכחות שהתקיימה באותו יום. בנוסף, הנתבעת מבקשת הארכת המועד להגשת הבקשה לביטול פסק דין, וכן עתרה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

לאחר הגשת הבקשה וכן התגובות בכתב אני מחליט להכריע בעתירה על סמך כתבי הטענות.

התיק העיקרי עניינו תביעה כספית על סך 53,900 ₪. ביום 13/4/10 התקיימה ישיבה לשמיעת ראיות הצדדים. הנתבעת לא התייצבה ולא הביאה ראיות מטעמה. התובעת וכן הנתבעת מס' 2 הביאו את ראיותיהן וסיכמו את טענותיהן בע"פ בתום הישיבה הנ"ל. עוד באותו היום ניתן פסק דין מנומק בתיק זה ולפיו חויבה הנתבעת לשלם לתובע סך של 15,700 ₪ בלבד (יוער כי התביעה הינה על סך 53,900 ₪) בצרוף החזר אגרות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 20%+מע"מ. הנתבעת מס' 2 חויבה לשלם לתובע סך של 8,050 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/6/06, החזר אגרת משפט יחסית ושכ"ט עו"ד בשיעור 20%+מע"מ. בפסק הדין נקבע כי החיובים הינם חיובים הדדיים.

לטענת הנתבעת סיבת אי התייצבותה לישיבת ההוכחות הינה מאחר ולא עודכנו פרטי בא-כוחה החדש למרות שהוא נכח בקדמי משפט טרם מועד הדיון שנקבע. בנוסף נטען כי אומנם הנתבעת קיבלה זימון להופיע לדיון ההוכחות, אולם היא סמכה על כך כי העניין מטופל על ידי בא- כוחה. לאור זאת טוענת הנתבעת כי יש לבטל את פסק הדין שניתן ביום 13/4/10.

הנתבעת מוסיפה וטוענת כי הנגישות לבית המשפט הינה זכות קונסטיטוציונית, ועל כן יש לאפשר לה זאת.

הנתבעת טוענת כי יש לה סיכויי הגנה טובים, שכן המדובר בתביעה בגין הספקת מרצפות פגומות, כאשר היא משווקת את המרצפות באריזות קרטון סגורות, ועל כן לא יכלה לדעת אם הן פגומות, ומכל מקום הפגם הנטען הינו פגם בייצור, ולה אין אחריות על פגם מסוג זה.

התובע טען בתגובתו כי דין הבקשה להידחות על הסף מאחר ואין בבקשת הנתבעת הסבר המניח את הדעת באשר למחדל בגינו לא התייצבה לדיון ההוכחות, חרף העובדה כי קיבלה את הזימון לדיון. בנוסף נטען כי על הנתבעת מוטלת החובה לפרט את הגנתה, בעוד היא לא עשתה כן ורק טענה באופן כללי בלבד. כמו כן נטען כי עוד בתאריך 10/4/07 ניתן נגד הנתבעת פסק דין בהעדר הגנה, אשר בוטל, דבר המעיד על התנהלותה של הנתבעת מס' 1.

הנתבעת מס' 2 טענה בתגובתה כי הנתבעת ידעה על מועד הדיון, שכן היא טוענת בעצמה כי קיבלה את הזימון, ולמרות זאת היא לא הופיעה לדיון. כמו כן נטען כי הנתבעת מס' 1 אינה מציינת בתצהיר מתי היא קיבלה את פסק הדין, שכן למשך הזמן ממועד הקבלה ועד הגשת הבקשה לביטול יש משמעות. מעבר לכך, העובדה כי הנתבעת מגישה בקשה להארכת מועד להגיש את בקשת הביטול מהווה הודאה מטעמה כי היא איחרה את המועד הקבוע בתקנות. בנוסף נטען כי כבר נשמעו ראיות בתיק, וכי היא (הנתבעת מס' 2) אשר חויבה גם כן לשלם לתובע על פי פסק הדין מיום 13/4/10, כבר שילמה לתובע את הסכום שנפסק, יש לראות בכך כי התובע פוצה בגין מלוא נזקיו.

באשר לבקשה להארכת מועד להגשת בקשת ביטול פסק הדין, הרי שהנתבעת לא ציינה את מועד המצאת פסק הדין אליה. בהעדר הנמקה מיוחדת להארכת מועד הרי ברור על פניו כי הנתבעת איחרה את המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין. יחד עם זאת אוסיף ואדון בבקשה לגופה.

הנתבעת צריכה לעמוד בשני תנאים מצטברים על מנת לזכות בעתירתה; האחד: הסבר למחדל של אי הופעה, והשני: סיכויי ההגנה בתיק.

באשר לאי התייצבות טוענת הנתבעת כי סמכה על בא- כוחה. הסבר זה אינו מקובל ואין בו כדי להושיע את הנתבעת. המדובר בהתעלמות מדעת מההליך המשפטי ואין לומר כי תמיד ניתן לכפר על המחדל בתשלום הוצאות (א' גורן, עמ' 283).

הרכיב השני הינו להראות כי קיימת הגנה אפשרית וכי הביטול יכול להצמיח לנתבעת תועלת. במקרה שבפנינו, טוענת הנתבעת כי התביעה הינה בגין מרצפות פגומות, אשר סופקו לה על ידי הנתבעת מס' 2 באריזות קרטון סגורות, ועל כן היא לא יכלה לדעת כי היה פגם בייצור המרצפות. מעיון בכתב התביעה עולה כי התובע התלונן בפני נציג הנתבעת על האריחים שסופקו לו לאור הגוון השונה והבדלים בין האריחים עצמם, הלה טען כי הגוון ישתנה ואולם לא כך היה. בבדיקה בבית התובע בנוכחות נציג הנתבעת מס' 2, אישר האחרון כי אכן ישנם גוונים במרצפות ואף הציע לפרקם ולהחליפם בחדשות. הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי היא המשווקת של האריחים ועל כן אחידות הצבעים במרצפות אינה בשליטתה, מה גם שהתובע הינו הראשון להיות מודע לכך מאחר והוא זה שפתח אריזות המרצפות. על כן מייד כשפנה אל הנתבעת היא הפנתה אותה אל יצרנית המרצפות, הנתבעת מס' 2. טענות אלה של הנתבעת אינן פוטרות אותה מאחריות משפטית, כאשר יש להזכיר כי החיוב נגדה נקבע בסך 15,700 ₪ בעוד התביעה הנה על סך 53,900 ₪.

סוף דבר – אני מחליט לדחות את הבקשה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות בקשה זו בסך 1,000 ₪.

ניתנה היום, ט' טבת תשע"א, 16 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: